וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־אַבְשָׁל֗וֹם אַל־בְּנִי֙ אַל־נָ֤א נֵלֵךְ֙ כֻּלָּ֔נוּ וְלֹ֥א נִכְבַּ֖ד עָלֶ֑יךָ וַיִּפְרָץ־בּ֛וֹ וְלֹֽא־אָבָ֥ה לָלֶ֖כֶת וַֽיְבָרֲכֵֽהוּ׃
האָט דער מלך געזאָגט צו אַבֿשָלומען: נײן, מײַן זון, לאָמיר אַקאָרשט ניט אַלע גײן, כּדי מיר זאָלן ניט פֿאַלן צו שװער אױף דיר. איז ער צוגעשטאַנען צו אים, אָבער ער האָט ניט געװאָלט גײן, און ער האָט אים געבענטשט.
מנחת שי
ונכבד בביתך. במקצת ספרים הבי"ת בקמ"ץ כמשפט הבינוני ומתחלפים בפתח ובמסורת נכבד ב' פתח וסימנהון ולא נכבד עליך (שמואל ב י״ג:כ״ה) וישב דוד לביתו וגו' מה נכבד היום (שמואל ב ו׳:כ׳) וכתב שם רד"ק מה נכבד היום נפעל עבר כי הוא פתוח: